המעבורת הראשונה יוצאת בעשרים לשבע, והיא יוצאת בעשרים לשבע. ניסחתי זאת כך כי כאן אומרים את זה כך, באותה הדגשה על החצי השני, כמו שאומרים על חברה שהיא ישרה והיא ישרה. כבש המעבורת מורם ב־6:39 וחמישים שניות. אם את רצה לאורך הרציף באותו רגע, איש הצוות שעל הסיפון יביט בך באהדה ולא יזוז.
הייתי האדם הזה פעמיים. בפעם הראשונה זעמתי. בפעם השנייה הבנתי שאהדתו של איש הצוות שעל הסיפון אמיתית, ושזו בדיוק הנקודה.
סירה כשעון
מעבורת השומרת על דיוק מושלם אינה עניין של נוחות. היא מכשיר. האנשים שעל הגדה הרחוקה מכוונים את בוקריהם לפי צופרה, שנישאת מעל המים דקה לפני ההפלגה; המאפייה פותחת את תריסיה כשהיא שומעת אותה, והזקנים ששוחים מהסלעים בכל עונה נעזרים בה כדי להחליט מתי קר להם מספיק כדי לצאת.1 איש לא תכנן את זה. הסירה הייתה דייקנית במשך זמן רב כל כך, עד שהעיירה התארגנה סביב הדייקנות, כמו גן שמתארגן סביב חומה.
אילו המעבורת הייתה מתחילה לחכות למאחרים, היא לא הייתה נעשית אדיבה יותר. היא הייתה נעשית עמומה. כל אדם על הרציף היה מנהל משא ומתן עם כל האחרים: דקה לאישה עם העגלה, דקה לילד שתמיד מאחר, דקה בשבילי. הצופר היה נשמע ב־6:41, ואז ב־6:43, והשחיינים היו נשארים במים זמן רב מדי.
טוב הלב שבאי־המתנה
על מה איש הצוות שעל הסיפון מגן, כשהוא אינו מוריד את הכבש, הוא הבוקר של כל האחרים. אהדתו נתונה לי; נאמנותו נתונה ללוח הזמנים, כלומר לארבעים האנשים שהגיעו בזמן. ככל שאני מתבגרת, הדבר הזה מרגש אותי יותר. רוב המוסדות מתכופפים בפני מי שעומד מולם וקוראים לזה שירות. המעבורת אינה מתכופפת בפני איש, ואינה קוראת לזה דבר.
יש סירה שנייה ב־7:20. גם את זה כולם יודעים.2 החמצת המעבורת הראשונה מעולם לא הותירה איש תקוע; היא רק גרמה להם לאחר, וכאן, איחור הוא דבר שאת נושאת באחריות לו. אי אפשר להאשים את הסירה. הסירה יצאה בעשרים לשבע.
הערות
-
יש ארבעה כאלה, כולם בני יותר משבעים. בכל בוקר הם מתווכחים על טמפרטורת המים ומכריעים בוויכוח באמצעות הצופר: מי שעדיין במים כשהוא נשמע — ניצח.
-
המעבורת של 7:20 דייקנית הרבה פחות. לאיש לא אכפת. זו המעבורת השנייה; תפקידה לסלוח.
|