על מענה מאוחר למכתבים

1קוראת כתבה לי במרץ על המסה שלי על המעבורת. היא גדלה בגדה הרחוקה וזכרה את צופר המעבורת אחרת: שתי צפירות קצרות, אמרה, ולא אחת ארוכה, ורק בערפל. זה היה מכתב שקול ונדיב, בן שלושה עמודים, מן הסוג שכותבים בערב שלם. עניתי לה בשבוע שעבר. עכשיו יולי.

2אני רוצה להתנצל בפניה כאן, בפומבי, כי הגיע לה לקבל תשובה מהר יותר. אני גם רוצה לומר מדוע איני בטוחה שהגיעה לה תשובה מהירה יותר.

קצב הדברים

3רוב ההודעות שמגיעות כיום מצפות לתשובה בתוך הזמן שנדרש לשלוח אותן. מכתב כמו שלה מבקש דבר אחר. הוא נכתב לאט, בכוונה, והאיטיות שלו הייתה חלק ממה שאמר: חשבתי על זה, והייתי רוצה שגם את תחשבי על זה. תשובה שנכתבה עוד באותו ערב הייתה מנומסת. אבל היא הייתה גם מעין סירוב, דרך לסגור את העניין במקום להיכנס אליו.

4אז נכנסתי לעניין. חזרתי אל המעבורת. שאלתי את איש הצוות על אותות ערפל, והוא הביט בי כאילו שאלתי אם סירות צפות, ואז הסביר לי באריכות שהיא צדקה.¹1שתי צפירות קצרות בערפל, צפירה ארוכה אחת ביציאה במזג אוויר בהיר. המסה תוקנה, בצירוף הערה. תיקונים הם המכתבים המועילים ביותר שאני מקבלת, ואלה שאני משיבה עליהם הכי מהר. שאלתי שניים מהשחיינים הוותיקים, שלא הסכימו זה עם זה וגם לא איתה. קראתי את תקנות הנמל, שאינן מכריעות דבר והן ארוכות מאוד. עד שכתבתי לה בחזרה, כבר הייתה לי תשובה טובה יותר מזו שהייתי שולחת במרץ, ושלוש שאלות חדשות להוסיף בסופה.

כלל קטן

5אינני רוצה להפוך את אי־הסדר שלי למעלה. יש מכתבים שצריך להשיב עליהם מיד, וגם בהם נכשלתי. אבל התחלתי לדבוק בכלל אחד, ששאלתי מחבר שמחזיק חנות ספרים: להשיב במהירות להודעה קצרה ולאט למכתב איטי, ולעולם לא להפך.

6היא כתבה לי בחזרה שהתשובה שלי הגיעה בבוקרו של היום החמים הראשון בשנה. היא אמרה שהיה שווה לחכות. אני חושדת שהיא אמרה זאת מתוך טוב לב. ובכל זאת, אני שומרת את המכתב.

הערות

1. שתי צפירות קצרות בערפל, צפירה ארוכה אחת ביציאה במזג אוויר בהיר. המסה תוקנה, בצירוף הערה. תיקונים הם המכתבים המועילים ביותר שאני מקבלת, ואלה שאני משיבה עליהם הכי מהר. ↩