Tidetable

גיליון מס׳ 9 · נובמבר 2026

Tidetable

מסות ואיגרות על הדברים שמסמנים את הזמן.

נכתב בידי Ilse Marrow, בTrieste, מאז 2023.

המסה החדשה ביותר7 דקות

הכדור שנופל באחת

מאז 1833 נופל כדור אדום במורד תורן בגריניץ' באחת. זו הדרך האיטית ביותר שהומצאה אי־פעם כדי למסור את השעה, וגם הכנה ביותר.

בכל אחר צהריים, חמש דקות לאחת, כדור אדום עולה עד מחצית התורן שעל גג בית פלמסטיד בגריניץ’, ועוצר. שתי דקות לאחת הוא עולה עד ראש התורן. בדיוק באחת הוא נופל.1 זה כל המופע, והוא נמשך מאז 1833.

1אלה השעות שמצפה הכוכבים המלכותי מפרסם עבור המבקרים בו. כדור הזמן פועל לפי שעון גריניץ’ בחורף ולפי שעון הקיץ הבריטי בקיץ, כך שבקיץ הוא נופל בצהריים לפי השמש, פחות או יותר.

ביום חמישי שבו הלכתי לראות אותו היינו כארבעים איש בחצר שמתחתיו, רובנו מחזיקים טלפונים ומצלמים כדור עושה את מה שכדורים עושים.

באתי לראות שעון בלי לוח. כדור זמן מוסר את השעה פעם ביום, לכל מי שיכול לראות אותו, והוא עושה זאת בלי קול. הוא אינו מתקתק, אינו מצלצל ואין לו מחוגים. במשך חמש דקות הוא מתכונן, ואז, בתוך פחות משנייה, הוא אומר לך דבר מדויק.2 הוא נבנה למען אנשים שהשנייה הזאת הייתה נחוצה להם יותר מכל דבר אחר שהשעון יכול היה לומר.

2הביטו בראש התורן, לא בתחתיתו. עד שהכדור נוחת, הרגע שעליו הודיע כבר חלף.

המשיכו לקרוא

המכתב

מכתב אחד, ביום ראשון הראשון בכל חודש.

המסה החדשה במלואה, שתיים או שלוש רשימות קצרות, ולא יותר. בלי פיקסלים למעקב, בלי ספירת פתיחות, ולחיצה אחת לביטול ההרשמה.

או עקבו בקורא RSSראו איך נראה מכתב

מהמחברת

הצ'לן שוב

האיש עם נרתיק הצ’לו היה שוב ברכבת של 23:52. הוא ישן מהתחנה הראשונה, כמו בפעם הקודמת, יד אחת מונחת על הנרתיק, כאילו הוא עלול להסתלק בלעדיו. ראיתי אותו כבר ארבע פעמים ומעולם לא ראיתי אותו ער, והחלטתי שאיני רוצה לדעת היכן הוא מנגן. יש נוסעים קבועים שעדיף להשאיר בגדר מזג אוויר.

ארבע דקות, עדכון

אחרי המאמר על שעון המטבח שלי, קוראים שלחו לי סיפורים על השעונים הלא מדויקים שלהם: כאלה שממהרים, כאלה שמפגרים, ובמקרה אחד שעון שהולך לאחור בכוונה. הסטייה הנפוצה ביותר היא חמש דקות. השיא הוא עשרים ושתיים — של קוראת שאומרת שמעולם לא איחרה, ואף פעם אחת לא ידעה מה השעה. אני לא מפרסמת שמות. כל אחד מהשעונים האלה הוא סוד משפחתי.

שעון התחנה עוצר לרגע מדי דקה

השעון הגדול באולם התחנה עושה דבר שלא הבחנתי בו עד האביב הזה: מחוג השניות שלו מתקדם מעט מהר יותר מקצב של שנייה לשנייה, ואז נעצר בראש הדקה וממתין, דומם לחלוטין, לאות שמגיע ממקום אחר. ואז מחוג הדקות קופץ, והשעון מתחיל שוב. הוא שומר על הזמן בכך שהוא טועה לרגע, ואז מסתנכרן. אני יכולה לחשוב על דרכים גרועות יותר לחיות.

כל הרשימות

מתוך הסדרות